תנ"ך על הפרק - נחום ב - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

נחום ב

541 / 929
היום

הפרק

הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹדלעבור־לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצֻרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֙רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָד֥וֹת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ם כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּשְׁל֖וּבהלכותםבַּהֲלִֽיכָתָ֑םיְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃שַׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃וְנִינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֙רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הנה על ההרים. הנה כבר נראה על ההרים ביאת רגלי המבשר המשמיע שלום כי יבשר ויאמר שנפלה אשור ועוד לא יבוא למלחמה על ארץ ישראל: חגי יהודה חגיך. ר״ל שמחו בחג בשמחת לבב: שלמי נדריך. מה שנדרת לה׳ אם יצילך מכף מלך אשור כי הנה נצלת ממנו כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל הוא זרע סנחריב כי נכרת כל הזרע ואין להם שארית: עלה מפיץ. אשור שהגלה אותך והפיץ אותך בארצות הנה נסתלק מן העולם: על פניך. ר״ל לפניך וכאלו אתה רואה הסתלקו: נצור מצורה. ערי המבצר שעזבתם מפחד מלך אשור הנה עתה שמור אותם: צפה דרך. הסתכל בדרך הבא מאשור ולא תראה עוד מי בא מהם: חזק מתנים. חזק ואמץ כי לא תירא עוד מאשור: כי שב וגו׳. כי עתה יניח וישקיט ה׳ את גאון יעקב להיות כגאון ישראל ר״ל כמו שהיה מאז ומקדם: כי בקקום בוקקים. כי המריקים הם הכשדים הריקו את אשור ושחתו זמוריהם ר״ל לקחו עשרם והרגו גבוריהם ולכן תשב במנוחה והשקט כי אין לך לפחוד עוד מאשור: מגן גבוריהו מאדם. המגן של גבורי הבוקקים הכשדים יהיו אדומים מדם החללים: אנשי חיל מתולעים. יהיו מלובשים בגדי תולעת שני שהיא צבע אדומה ר״ל בגדיהם יהיו צבועות מדמי ההרוגים: באש פלדות הרכב וגו׳. ר״ל ביום שהכינו את הרכב למלחמה היה נראה כאלו הולך בלפידי אש כי הברזל שעל גלגלי הרכב היה מוציא ניצוצי אש במרוצתם על הסלעים: והברושים הרעלו. ר״ל המקלות של ברוש העשויות כחניתות המחודדות בראשן כבר הושם שם הסם הממית כי הכינו מקלות כאלה על המלחמה: יתהוללו הרכב. אנשי הרכב יתהוללו בחוצות לרוץ הנה והנה: ישתקשקון ברחובות. השמעת קול כלי זיין ישמיעו ברחובות קריה: מראיהן. מראה פניהם כלפידי אש וקלות מרוצתם כברקים אשר מעט תשיגם הראות לרוב המהירות: יזכור אדיריו. מלך אשור יזכור גבוריו ללכת לקראת המלחמה אבל יכשלו בהליכתם ולא יצליחו: ימהרו חומתה. ר״ל ישובו למהר לעלות על חומת העיר למנוע את הכשדים לבוא בעיר: והוכן הסוכך. יכינו דבר הסוכך עליהם ממעל להגן מן החצים ואבני הקלע: שערי הנהרות. ר״ל עכ״ז לא יוכלו למנוע את האויב כי נפתחו שערי העיר הפונים מול הנהרות כי חיל הכשדים שברום: וההיכל נמוג. היכל המלך נמוג ונמס ר״ל ינתצו ויכתתו אותו: והוצב גלתה הועלתה. ר״ל המלכה הנצבת פנימה לימין המלך כענין שנאמר נצבה שגל לימינך (תהלים מה) נתגלית לעין כל והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה: ואמהותיה. שפחותיה מנהגות אותה בקול קינה כנהימת קול יונים: מתופפות. כמו שהאדם מכה בתוף כן הן מכות על לבבהן כדרך הנשים המקוננות: ונינוה. והנה נינוה מימים קדמונים היא היתה מלאה כל טוב כברכת המים המלאה לה: והמה נסים. ועתה המה נסים ומניחים כל העושר: עמדו עמודו. עם כי המלך והשרים יצעקו למה תנוסו עמדו והלחמו מול האויב אבל אין מי פונה להקוראים ולא יאבו להלחם: בוזו כסף. אתם אנשי כשדים שללו הכסף והזהב ואין סוף אל העושר שתקחו מאשר הכינו אנשי נינוה לעצמם: כבוד. ר״ל שם תמצאו כבוד היקר מכל כלי חמדה והוא כבוד נצחון המלחמה, או ר״ל גרפו אותה מכל כלי חמדה וקחו לעצמיכם: בוקה וגו׳. ר״ל נינוה תשאר ריקה וכרותה מן העושר: ולב נמס. לבם יהיה נמס מגודל החרדה וכשלון ברכים מבלי חוזק וכל מתנים יהיה חלחלה ורעד לבל יוכלו לעמוד על מתניהם: קבצו פארור. פני כולם ישחר כאלו קבצו כל השחרות שיש בקדרה הנשחרה מעשן האש: איה מעון אריות. אמר דרך קינה איה נינוה שהיתה מדור אריות ומקום מרעה אל הכפירים ר״ל מקום מלכים אדירים ושרים עצומים: אשר הלך. ר״ל אשר היה הולך ויוצא משם האריה והלביא לכל פאות העולם לטרוף טרף והיה נשאר שם גורי האריה הם הבנים הקטנים וישבו בבטחה ולא היה מי מחרידם ר״ל המלך והגבורים יצאו לשלול שלל ובניהם נשארו במקומם בבטחון רב: אריה טורף. האריה ההוא אשר הלך היה טורף בעבור מרבית צורך ספוק גורותיו הם בניו הקטנים והיה מחנק והורג מחיות השדה להביא אל לבאותיו הם נקבות האריה: וימלא. והיה ממלא החורים שיושב בהן מן הטרף וכפל דבריו ואמר ומעונותיו טרפה והוא משל על מלכי נינוה ושריה שהיו מביאים שלל רב די צורך בניהם ונשותיהם ומלאו ארצם מן העושר ששללו: הנני אליך. הנה אני אלחם בך: והבערתי. אשרוף רוב הרכב שבה בהעלאת עשן השמים לגודל השרפה: וכפיריך. ר״ל בניך וזרעם תאכל החרב: והכרתי וגו׳. ר״ל עוד לא תטרוף בארץ לשלול את העכו״ם: קול מלאככה. שהיו מרימים קול על ארצות העכו״ם ליראם ולבהלם וכמו שעשה רבשקה על ירושלים כמ״ש (במ״ב ובישעי׳):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך